חיפוש

*** מספר מילים מהלב ***

שלושה תארים שונים עשיתי באוניברסיטה העברית במשך השנים, צמחתי והתפתחתי במסדרונותיה ובהמשך התגאיתי לשמש בה כמורה ומרצה מן החוץ במכון ללימודים עירוניים ואזוריים. זכורים לי מקרים לא מעטים שבהם חזרתי אחרי ימים ארוכים של שירות מילואים אינטנסיבי, עייף, טרוט עיניים וכן, עדיין על מדים, ללמוד וללמד. לימדתי את כולם, התייחסתי אל כולם ללא הבדל של דת, גזע, מין ולבוש…

לכן, נדהמתי לקרוא הבוקר על התנהלותה של המרצה ד"ר קרולה הילפריך כלפי הסטודנטית שהגיעה במדי צה"ל לשיעור.

אנו חיים במציאות יום יומית עדינה ומורכבת מאד. העובדה היא שחתך האוכלוסייה במדינת ישראל הינו מגוון מאד והחברה שלנו מורכבת מקבוצות רבות ושונות – יהודים, דרוזים, ערבים, צ'רקסים, נוצרים וכן, גם בתוך הקבוצות הללו ישנן תתי קבוצות. הגיוון הזה הוא שהופך את המדינה לכל כך מיוחדת, וכן, הוא גם יוצר לא מעט חיכוכים במרחב הציבורי. ייאמר לזכותה שלמרות הקושי הרב ולמרות שלפעמים זה יוצא קצת עקום, מדינת ישראל מבקשת לתת ביטוי לכל אחת מהן…

הוויכוח החל לאחר שסטודנטית ערבייה העירה במהלך השיעור לסטודנטית אחרת על שהגיעה במדי צה"ל. הוויכוח שהתפתח בין הסטודנטיות לא היה מכבד כלל שכן זכותה של הסטודנטית להגיע במדים, אין שום חוק, תקנה או הנחיה המונעת זאת ממנה ואסור גם שתהיה כזו.

מה שהכעיס אותי באמת הייתה תגובתה של המרצה כלפי הסטודנטית אחרי השיעור כפי שצוטטה בכלי התקשורת: "את לא יכולה להיות נאיבית ולבקש שיתייחסו אלייך כאזרחית כשאת מבקשת להיות במדים. את חיילת בצבא של ישראל, ויתייחסו אלייך בהתאם". מעניין אותי מאד למה התכוונה המרצה כשאמרה – "את חיילת בצבא של ישראל, ויתייחסו אלייך בהתאם". האם לחיילי צה"ל אין זכות להסתובב במרחב הציבורי במדים???

גם לאחר הדברים שאמרה לה המרצה, הסטודנטית ביקשה ממנה שלא להיכנס לפוליטיקה, למרות שהוכנסה לשם בעל כורחה. אין כאן היתממות, גם כשקרו מקרים שבהם סטודנטים ממגזרים אחרים הופלו בצורה הזו, כעסתי מאד. קחו לדוגמה מקרה הפוך, שבו מרצה היה מעיר לסטודנטית ערבייה על שהגיעה בחיג'אב לשיעור שלו, אין לזה צורה ואין לזה מקום, בטח לא באקדמיה…

אני מברך על כך שבאוניברסיטה העברית מיהרו לגנות את ההתנהגות הבלתי מכבדת של המרצה כלפי הסטודנטית. עובדה היא שאני העברתי לא מעט שיעורים, הן כמרצה והן כסטודנט כשאני על מדים, כך צריך להיות, חיילי צה"ל לא צריכים להתחבא במדינתם. לשמחתי כולם דרשו להוקיע את המעשה, גם בכלי התקשורת. זו ההוכחה לכך שהחברה הישראלית, הציבור כולו, נקעה נפשם מתופעות מעין אלה שפוגעות בחופש הביטוי…

המקרה הזה הינו מקרה בוחן, היה חשוב לי להביע כלפיו שאט נפש מכיוון שאם מרצה במוסד אקדמי כל כך וותיק, מכובד וכן, קרוב לליבי, מתנהגת בצורה כזו, מה לנו כי נלין?

אנו חיים במדינה אחת, הגיעה העת לגשר על הפערים, לתת מקום לכל המגזרים ולזכור שמאחורי הכסות החיצונית כולם שווים. המרחב הציבורי בישראל ובטח ובטח המרחב האקדמי שצריך לעודד סובלנות והכלת האחר, שייכים לכולם באותה מידה..

מבזקים

שינוי גודל גופנים
ניגודיות