דלג על בר ימין
בר ימין
דלג על Banners
Banners
אתר נגיש

המועצה המקומית גן יבנה – האתר הרשמי - עמוד הבית

לוחמים, שירים ונוריות - שמואל אגבר

3/05/2010 10:00

 

11 שנים בלעדיו - לזכרו של רותם בני, שנפל בעת תרגיל אוגדת השריון, "עקבות הברזל" חטיבה 401, ב- 15 בפברואר 1999.

 

הגעתי בערב למושבתי הוותיקה גן יבנה. החשיכה הסתירה את הנוף הכפרי ואת בתי המושבה. נביחות הכלבים נשמעו למרחוק, ריח הירק הטרי עלה באפי. אהבתי את המקום.

 

השיחה בדרך משדה התעופה נסבה בין השאר על התוכנית האמנותית שנצפה בה עוד הערב. כל שנה אני כאן במתנ"ס לערב "לוחמים ושרים" ערב של סיפורי גבורה ושירים של נוסטלגיה. הקול של פעם.

 

הוזמנתי כהורה שכול להיות שותף ולזכור את תרומתם של עשרים וחמשת הבנים שנפלו במערכות ישראל.

 

חששתי קצת, נהג המונית לא היה מקומי והוא נסע במהירות גבוהה מהמותר. ראיתי זאת על גבי הצג במכונית. ראיתי את האורות והמספרים הרצים מעלה ומעלה. שתקתי, רציתי להגיע בזמן.

 

בכניסה כבר הרגשתי פרפרים בבטן. התקבלתי בחמימות. מארגני האירוע דיווחו לי כי הכול מוכן כמו בשנה הקודמת. העבירו לי את המסר כי הם ממתינים לבואי.

 

האורחים נקבצו ובאו מכול יישובי הסביבה. האולם היה מלא וגדוש עד אפס מקום. כל מושבים תפוסים ועוד קצת כסאות פלסטיק עבור אורחים בלתי צפויים.

כולם ישבו בנוחות בכורסאותיהם, ממתינים למנחה הערב. סקרתי את הקהל וראיתי כי כל אחד עונד משהו על דש בגדו. קצתם ענדו פרחים מצוירים שבמרכזם עיגול לבן עם כתובת בלתי מזוהה ואחרים רק פרח מצויר. עננה ריחפה מעל ראשי.

 

מרכזת התרבות התפעלה מהרעיון היצירתי שהועלה מהקהל, ובאופן ספונטאני נציג "יד לבנים" עזר לה להעביר להם את שמות הנופלים. המשתתפים, שרצו להזדהות עם המשפחות השכולות ענדו את פרחי הנייר והנציחו במרכזם את שמות הבנים.

 

ראיתי לפניי אנשים לבושי חג, מלאי חיים, יושבים בשקט, סקרנים לקראת פתיחת המופע "לוחמים ושירים" כשעל תג בגדם צמוד פרח "נורית" עם שם של ילד שאיננו עוד.

 

ניכר היה כי הערב הוכן עם הרבה רגש. חזרתי "הביתה", אך הפעם הציפה אותי תחושה אחרת. תחושה שלא ידעתי אותה מזמן. תחושת עשייה, שותפות, של ביחד.

 

למחרת השכמתי קום ויצאתי בהליכה לכיוון המתנ"ס. המארגנת סיפרה לי דבר שלא אשכח לעולם.

אחת מהמושבה, בעלת עסק קטן, שמעה ממשתתף בערב, על פרחי הנייר נושאי השמות. הדבר ריגש אותה עד מאוד. היא, בעלת העסק הכירה את ספרה של חיה אשתי "זר נוריות לבני", שנכתב לאחר נפילתו של רותם. היא הלכה והזמינה מחנות הפרחים זרי נוריות בשלל צבעים וגוונים. הכינה פתקים וסרטים לבנים ועל כל פתק רשמה את שמו, תאריך הלידה והנפילה של הבן. קיפלה את הפתק והידקה אותו אל גבעול הנורית.

 

למחרת ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, כל לקוח שפקד את העסק קיבל פרח. ללקוחות המופתעים הסבירה למה עשתה זאת.

 

ביקשתי להיפגש עימה ולהודות לה בשמי ובשם כל משפחות הנופלים. באתי לעסק הקטן עם האישה הגדולה. לחצתי את ידה בחמימות ונשקתי על לחיה. הסברתי לה כמה נגעה ללבי המחווה שעשתה למען הבנים.

 

כאן רחוק ממרכז הארץ, רחוק מעיני כולם, מישהי זכרה את הבנים שלנו, חיבקה אותי ולחשה באוזני בשקט ובמבוכה "אתה מבין, גם אני אמא".

הדפסשלח לחברPrintPDF
עבור לתוכן העמוד