דלג על בר ימין
בר ימין
דלג על Banners
Banners
אתר נגיש

המועצה המקומית גן יבנה – האתר הרשמי - עמוד הבית

אסף יקיר

בן אורה ורמי. נולד באשדוד, ביום ג' בתשרי תשמ"ט (14.9.1988). אח למירית, שקד ורעות. ילד מקסים, ממושמע, טוב ופיקח, ובוגר בהרבה מכפי גילו.

יקיר התחנך בבית הספר היסודי "מכבים" שבגן יבנה, המשיך ללימודי החטיבה בקריית החינוך על שם רבין שביישוב, וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון "אנקורי" שבאשדוד. הוא למד היטב, והגיע להישגים. בילדותו השתתף בחוגי ג'ודו וקרטה, היה חבר במועדון ספורט אשדוד בכדורגל, וכשבגר התאמן במכון כושר. זמן לא מבוטל הקדיש למחשב, וגילה בו מומחיות.

 

יקיר היה סמל הצחוק והחופש. אדם לבבי, פתוח, חם ונעים הליכות. עלם יפה תואר, כריזמתי, בטוח בעצמו ומנהיג טבעי שסחף אחריו אחרים. חבריו הרבים - חלקם מבוגרים ממנו - נשבו בקסמו ובשמחת החיים שנבעה ממנו. יקיר עמד תמיד במרכז העניינים, דחף והניע, יכול היה "להזיז הרים" אם רק רצה, וידע לצאת ממצבים מורכבים. יחסו לזולת היה יחס של כבוד, ועם זאת היה עקשן וידע לעמוד על דעתו. הייתה ליקיר תודעה צרכנית גבוהה; לפני כל רכישה רצינית למד היטב את הנושא, וביצע מחקר שווקים. הוא היה מאורגן, אהב סדר, ניקיון ואסתטיקה.

 

יקיר אהב מוזיקה וחלם להיות תקליטן. הוא ניגן בגיטרה ובגיטרה חשמלית, רכש בכספו ציוד הגברה מקצועי, ומחדרו בקעו הצלילים בעוצמות חזקות במיוחד.

מגיל צעיר עבד יקיר והשתלב בעסק של אביו - חשמל לתעשייה ולבניין. הוא גילה סקרנות רבה ולמד את המקצוע במהירות, עד שהפך למומחה של ממש בנושאי חשמל. היה בעל מוסר עבודה גבוה, ומסור לעבודה. הודות לידע שרכש, היה יקיר שותף מלא לתחזוקת הבית וידע לתקן תקלות במיומנות ובמהירות.

 

יקיר אהב את משפחתו, העריך מאוד את ההורים ואת שעשו למענו, ושיתף את בני המשפחה בחוויותיו. הוא היה מחובר אל אמו בעבותות, אביו היה מושא גאוותו ומודל לחיקוי, ולאחיותיו דאג והגן עליהן בקנאות. בביתו ספג יקיר ערכים של מסורת ישראל, ולעולם לא החמיץ את הקידוש של ערב שבת. כבוד רב רחש לסבו ולסבתו ונהג לבקרם מדי יום ביומו. בימי שישי היה מתענג על המאכלים המיוחדים שהכינה סבתא, ועם סבו היה הולך לבית הכנסת. בתקופות ששהה אביו בחוץ לארץ לרגל עסקיו, היה יקיר נוטל את המושכות ומשמש ראש המשפחה.

 

אופנועים וספורט מוטורי היו אהבתו הגדולה של יקיר. את הכסף שחסך הקדיש לרכישת אופנוע ולתחזוקו, והשקיע בכל אביזרי המגן ובביגוד מתאים. הוריו חששו מאוד מתחביב זה, אך המשיכה לעולם שנגלה בפניו הייתה חזקה ממנו. בן שש-עשרה וחצי החל יקיר ללמוד נהיגה, ובגיל שבע-עשרה כבר היה ברשותו רישיון. הוא קיבל את הרכב של אחותו, אך זה לא סיפק אותו. הוא למד לנהוג על אופנוע כבד, ורכש אופנוע שטח מסוג " cross moto". אביו המודאג החרים את האופנוע ונעל אותו במחסן, וכפיצוי, הפתיע את יקיר בטרקטורון שקנה לו במתנה. יקיר עשה רישיון לטרקטור, נהנה מטיולי השטח עם הטרקטורון, אך לבו יצא אל האופנוע.

 

יקיר אהב את החיים הטובים, אהב לראות ולהיראות. הוא התלבש במיטב האופנה, דקדק בפרטים, טיפח בקפידה את שערותיו ואת זיפי הזקן, ולפני היציאה לבילוי במועדון השבוע היה ממרק ומצחצח את רכבו כדי לעשות רושם על הבנות - ואלה אמנם היו כרוכות אחריו. אך למרות חזותו הקשוחה, בתוכו פנימה, היה יקיר עדין נפש ורגיש. בחדרו נמצא שיר אהבה שכתב: "היא הייתה ממש יפה / שאני רוצה לאהוב אותה / היא הייתה ממש יפה / שאני לא יכול לשכוח אותה / היא הייתה יותר מדי יפה / שהרוח סחפה אותה / היא ברחה מהעיר / והרוח אמרה לי / היא יותר מדי יפה / ואת, אני מכיר אותך / לאהוב אותך כל החיים / ואת אף פעם לא תוכלי / אבל היא הלכה / ... / היום זה הסתיו / איך שהאביב רחוק / בגינה בצמרמורת / ה?ע?לים ברוח רעה // ואחרי זה היא נעלמת // היא הייתה ממש יפה / שלא העזתי לאהוב אותה / היא הייתה כל כך יפה / שאני לא יכול לשכוח אותה..."

 

יקיר התגייס לצה"ל ב-11.3.2007, וכמו כל חבריו הלך ל"גולני". הוא שירת בחטיבה כחמישה חודשים, ולאחר מכן עבר לחיל הרפואה ושירת בבה"ד 10 כנהג בוס. אהוב היה על החיילים בבסיס ועם מפקדו שי שריקי, מפקד הבסיס, רקם יחסי קרבה ואמון נדירים. על הצד המקצועי בעבודתו סיפר שי: "היית מהטובים שיש - מסודר, מאורגן, דייקן ומקצועי. משימה שקיבלת הייתה בבחינת 'שגר ושכח'."

 

גם במהלך השירות הצבאי המשיך יקיר לסייע בעסק המשפחתי. מתוך שהיה בעל ידע ניכר בחשמלאות, רכש את הרצון ללמוד את התחום באופן מקצועי, והחל ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה במכללה למינהל באשדוד.

 

אהבתו הגדולה של יקיר לאופנועים לא דעכה גם בעת שירותו הצבאי. אופנועו הגדול והאהוב התקלקל, ואביו סירב לממן את התיקון. כפשרה, סוכם שיקיר יקבל ג'יפ "סופה". יקיר התחבר לחבורת ג'יפאים, וגמע את השטח במסעות מאתגרים.

 

אופנועו של יקיר תוקן לצורך מכירתו. אביו שנעדר מהארץ באותה תקופה, אסר על בעל המוסך למסור ליקיר את האופנוע לאחר שיתוקן, אך יקיר הגיע למוסך בתל אביב עם עגלה, והחזיר את האופנוע הביתה. ביום 6.2.2008 לקח יקיר את האופנוע לסיבוב רכיבה בשדות המושב כשהוא לבוש בבגדי האופנוען המאובזרים, למעט קסדה. במהלך הרכיבה עף יקיר מהאופנוע, קיבל מכה חזקה בראשו, ואושפז במצב קשה בבית החולים. שבוע נאבק על חייו, וביום ח' באדר א' תשס"ח (14.2.2008), ב"יום המשפחה", נפטר מפצעיו והוא בן תשע-עשרה וחצי.

 

יקיר שהלך בעקבות אהבתו הגדולה שילם על כך בחייו, הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין שבגן יבנה. הותיר הורים ושלוש אחיות. על מצבתו נחקקו המילים: "גיבור של העולם ילד עם חיוך של מלאכים / נאהבך וננצור זכרך לעד".

 

ספד לו סגן-אלוף שי שריקי, מפקדו: "יקיר יקירי. חייל וחבר יקר ואהוב. אני ניצב כאן מולך ואינני מאמין. ... היית לי פקוד אהוב ואיש רעים וסוד. היית לי כבן. ... התייעצתי אתך וקיבלתי את דעתך - דעת מבוגר ומנוסה. ... רצית לפרוס כנף ולהמריא עוף. רצית להצליח בחיים וגם לטרוף את העולם. ... סמכתי עליך, בטחתי בך והאמנתי ביכולותיך. ... אני אוהב אותך, אזכור אותך."

 

הספידו בן הדוד דור אחרק: "יקיר, עלם יפה תואר, מאצ'ו. בחייך הקצרים הספקת המון, מה שאחרים בגילך רק מתחילים. אהבת את החיים, בכל מקום שבו היית נוכח תמיד היה שמח, כמו נר, והנר כבה. ... קשה הפרידה, הלב של כולנו מסרב להאמין. נוח על משכבך בשלום. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים."

בתום ימי ה"שבעה" הספידה את יקיר אמו: "יקיר שלי, יקיר של אבא, יקיר של אחיותיך האהובות... בלי שום הקדמה הלכת! לא הודעת, לא סיפרת, לקחת את הכול אתך, והשארת אצלנו חור גדול, חלל שלעולם לא יתמלא. היית ילד מיוחד - בן יקר שלי. שמח וטוב לב, אוהב את החיים, נהנה מכל רגע, ומכל תעלול שעשית. היית האור בבית, ועכשיו האור כבה. ... היית כמו מלאך, יפה תואר, אציל, שלם ושל?ו, הדרת כבוד עטפה אותך ... נותר לנו לבוא ולבקר אותך בשקט שנשאר, ולזכור אותך תמיד כמו שהיית - יפה תואר, חסון, חזק, מצחיק ושמח. ... עוף גוזל שלי - עם כל החלומות שהיו לך, ושבשבילנו הם התנפצו. תהא מנוחתך עדן..."

 

במלאות שלושים יום לנפילתו, הספידה את יקיר מירית, אחותו הבכורה: "אחי הקטן, היום אנחנו מציינים שלושים יום להסתלקותך בטרם עת. ואני מרגישה כאילו הכול קרה אתמול, והנה עוד מעט תחזור הביתה ושוב נשב בחדר שלך, נדבר ונצחק על הכול. ... בשבילי אתה חי ואתה אתי בכל מקום. ... השארת בי חור שלעולם לא יתמלא. אני רוצה שתדע שאתה תמיד תהיה אתי, בלבי, ולא אשכח אותך לעולם. ... אני אוהבת אותך, אח יקר שלי, מלאך יפה שלי."

 

פרדה רבים נכתבו לזכרו של יקיר והביעו את האהבה אליו ואת הזעזוע על לכתו. כתבה אחותו הקטנה רעות: "יקיר, קשה לכתוב עליך בזמן עבר! איך אפשר בכלל, הרי אתה פה אתי - עכשיו, בכל רגע, בכל שנייה! היית כל כך זוהר, פורח, נהנה מהחיים. ... אני אוהבת אותך. תשמור עלינו מלמעלה, מלאך שלי!"

 

כתבה תאיר יעקב: "... נזכרת בעיניך - שתמיד דיברו אליי בשתיקה ובכנות. תמיד בצחוק ובשמחה. מדמיינת אותך רחוק רחוק בתוך שדות של חופש, בין הפרחים והירוק שכל כך אהבת, דומיננטי וחסון, מסתובב עם ההילה שתמיד ליוותה אותך ולעד תלווה אותך. שומעת את קולך, חוזה בחיוך וביופייך ולוחשת לך - חזור בבקשה! ... אתה נשאר לי לעד - שיר, מנגינה, רגש. זיכרונות של רגעים יפים. עלם יפה ורגיש, בן פחות מעשרים, ללא חטאים, ועם המון אהבה לעולם. אצלי בלב - צעיר לנצח! אוהבת וכבר מתגעגעת."

 

כתבה מיכל חדד: "יקיר, ילד מאיר / לב רחב / טוב לבב / לעזור תמיד ניגש / לכל בקשה חש / חיוך... / בוקר טוב! ילד שנולד לאהוב. "

נפרדה מיקיר בת הדוד שחר: "אתגעגע אליך. הלב שלי תמיד יהיה בשבילך, לעולם תהיה בנשמתי חי ונושם!"

 

כתבה הדר גל: "אני כותבת לך ונדמה לי כאילו רק אתמול כתבתי בספר הבר מצווה שלך... כותבת לך והמחשבות שלי רצות. עולים בי הזיכרונות ומציפים אותי שוב ושוב. איך אל מול העיניים של כולם הפכת מילד לנער ומנער לגבר, מלח הארץ. ... יקיר, עכשיו אתה נשמה. תשמור עלינו ותזכור שתמיד תישאר אתנו בלב. תמיד נזכור את יקיר היפה, החכם, המצחיק, המאושר, היקר."

 

באזכרה שנערכה במלאות שנה לנפילתו, נשא דברים הדוד ראובן: "יום הולדת חוגגים למי שגדל בשנה. יום הולדת חוגגים למי שבגופו נשמה. יום הולדת חוגגים עם עוגה ובלונים ומברכים כולם 'מזל טוב ואריכות ימים'. רצינו השנה לחגוג לך יום הולדת, אך מה לעשות שחייך נגדעו בתאונה מצמררת. ... תאריך הולדתך הביא אור ושמחה למשפחה ולהורים, אך התאריך שבו נלקחת מאתנו שבר את כולנו לרסיסים. אז במקום מזל טוב ואריכות ימים, בקש עלינו רחמים."

כתבה בת הדוד דניאל אחרק: "כל כך מהר! כמה זמן כבר הספקת לחיות? לפרוח? לגדול? הזמן באמת נראה קצר - תשע-עשרה וחצי שנים בלבד. אבל הספקת המון. כן - עשית מה שבן אדם רגיל חולם לעשות ומה שלבן אדם רגיל אין אומץ! כמו שאומרים, חיים רק פעם אחת. כאילו שידעת מראש מה הולך לקרות, כי ידעת לנצל את חייך כמו שצריך. ... אזכור אותך לעולמים."

 

כתבו סבא דוד וסבתא שמחה: "יקיר, מתגעגעים, לא נרגעים, קשה, קשה מאוד. הייתכן שלא נראה אותך יותר? ... רוצים לחבק אותך, לנשום אותך, לנשק אותך, לעטוף אותך בחום. תודה על תשע-עשרה וחצי שנים יפות ומאושרות. נוח על משכבך בשלום נכדנו האהוב, ותהי נשמתך צרורה בצרור החיים."

כתב הדוד גדי גולדשטיין: "יקיר היקר, קשה לי בזמן עבר, אך את שבלבי אומר. העט כבד, הדמעות חונקות את גרוני. ... עכשיו אתה בעולם שכולו טוב, לי קשה לחשוב. אתה כבר לא קרוב, אך צעיר לנצר תישאר. לא אשכח את החיוך הרחב העוטף את כל כולך תמיד. שמור על כולנו ממעל כי אתה עכשיו בעולם של צדיקים העוטפים ומחבקים אותך. ... אותך אוהב ומתגעגע."

 

כתבה הדודה רחל-אפרת אסף-כהן: "יקיר אחייני האהוב... אני בוחרת לזכור, בייחוד את זיו פניך היפות, את ההילה והע?צמה שבה היית נכנס לבית, לחדר... קשה לכולנו בלעדיך, בלעדי החיוך שהיה ממיס כל אחד גם בלי להכיר אותך. הייה שלום אחיין אהוב שלי, נוח על משכבך בשלום."

 

כתבה בת הדוד ליטל אחרק: "... היית ילד מיוחד במינו, בוגר, אינטליגנט ומלא חן. לא אשכח את שיחות הנפש שלנו, תמיד הייתה לי פינה בלב בשבילך, תמיד הייתי שם כדי להקשיב לך וכמובן לייעץ לך, ועכשיו, נלקחה ממני הזכות להיות כאן בשבילך. ... הפינה שהייתה לי בשבילך תישאר עם ים של זיכרונות, זיכרונות הילדות שלנו. ... אני אוהבת אותך הכי בעולם ולנצח אוהב."

 

כתבה הדודה אופירה גולדשטיין: "... בשנים שבגרת והפכת לעלם יפה תואר, לא הזדמן לי לפגוש אותך הרבה ... כעת, לאחר מותך, אני שומעת סיפורים רבים עליך וחושבת לעצמי: בעצם כלפי חוץ היית מישהו אחר לגמרי, שונה ממה שבאמת היית, בעצם היית ילד עדין נפש, אצילי ורוחני. ... מתפללת אני שמלאכי השמים יישאוך לעולם שכולו טוב ושתנוח בשלום על משכבך."

 

כתב הדוד שמעון אחרק, שהכין את יקיר לעלייה לתורה בהגיעו לבר המצווה: "... יקיר, תלמידי היקר! בבת עיני! לעולם לא אשכח את רגעי האושר שהסבת לי כאשר זכיתי ללמדך ... בתוך זמן קצר הוכחת עד כמה כישרוני אתה, וכזה היית עד מותך הטרגי. יקירי, קשה לדבר עליך בזמן עבר. אני מתנחם בעובדה שנשארת צדיק גם במותך! וצדיקים במותם קרויים חיים. בשבילי - אתה חי וקיים."

 

כתבה האחות שקד: "אהבת כל כך את החיים, הייתה לך שמחת חיים. ... בכל מקום שהגעת אליו תמיד היו יודעים שאתה נמצא! ... תמיד כשהייתי צריכה אותך שתגן עליי היית שם ... מי ישמור עליי עכשיו? מי יגן? ... יקיר, אתה תמיד אתי בלב ותהיה כל החיים. ... אולי מפני שגם כשהיית חי היית מלאך בעבור כולם, אלוהים רצה אותך אתו למעלה בין כל המלאכים שבגן עדן, 'כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, אז בעולם הזה עצוב לנו יותר...'. אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת."

 

הוריו של יקיר הנציחו את זכרו בכתיבת ספר תורה על שמו. כן נתרמו ספרי קודש לבית הכנסת לטובת הציבור.

הדפסשלח לחברPrintPDF
עבור לתוכן העמוד