דלג על בר ימין
בר ימין
דלג על Banners
Banners
אתר נגיש

המועצה המקומית גן יבנה – האתר הרשמי - עמוד הבית

אגבר רותם

בן חיה ושמואל, נולד בתל-אביב ביום י"ג בכסלו תשל"ב (1.12.1971). אח בכור לסיון, מעין ומור. נכד לבת שבע ושלמה ברזון ולברוריה ואברהם אגבר. כבר כפעוט התגלה רותם כילד סקרן וחקרן, הבודק וחוקר כל דבר הנקרה בדרכו. חובב מוסיקה מילדות, וכבר בגיל שלוש הועמדה לרשותו מערכת צנועה ואוסף תקליטים, שלא נלאה לשמוע אותם שוב ושוב.

 

רותם החל את לימודיו בגיל חמש וחצי, בבית-הספר היסודי 'משה הס' בתל אביב. כאן באה לביטוי הסקרנות שאיפיינה אותו מילדות. רותם התבלט תמיד בידע כללי רב בתחומים שונים ומגוונים. מגיל צעיר ביותר התעניין בכל הנעשה סביבו, ונמשך במיוחד לתחום הפוליטי והחברתי. הוא הרבה לקרוא עיתונים, וכבר בגיל צעיר אימץ לעצמו דעות ברורות ועקביות, שהתגבשו לבסוף להשקפת עולמו הפוליטית-חברתית, שדגל בה כל חייו.

 

בהיותו בן שתים-עשרה וחצי, עברה המשפחה להתגורר במושבה גן יבנה. רותם החל ללמוד בחטיבת-הביניים ובבית-הספר התיכון האזורי גדרה, שם סיים את לימודיו במגמה הביולוגית. חובב טבע מושבע, שאהב פרחים ובעלי חיים, שמילא בהם תמיד את בית המשפחה, והם היוו גורם חשוב בצמיחתו ובהתפתחותו האישית.

בסוף פברואר 1990 התגייס רותם לצה"ל, והוצב בחיל-השריון. הוא הוכשר כאיש צוות טנק, בתפקיד טען-קשר. במהלך שירותו הצבאי עבר רותם תקופה קשה, באירועי האינתיפאדה ברצועת עזה. על חוויותיו הקשות בתקופה זו סיפר למשפחתו רק כעבור שנים. בתום שתי שנות שירות נשלח לקורס מש"קי מודיעין. היו אלה ימי פריחה עבורו, הוא מצא עניין רב בתחום זה, הנושא ריתק אותו והוא אהב מאוד את תפקידו. לאחר שחרורו שובץ לשירות מילואים בחטיבה הסדירה, במקצוע שכה אהב וכה היטיב לבצע.

 

עם תום שירותו הצבאי בחר רותם ללמוד בחוג ליחסים בינלאומיים ומזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא ההתמחות שלו היה סין - שפתה, תרבותה וההיסטוריה שלה. הלימודים היו עבורו בבחינת חוויה מעשירה ומסעירה. המרצה בחוג ללימודי אסיה כתבה על רותם: "מעל הכל אהבתי את טוב ליבו. אדם עם לב זהב ותלמיד מעולה. תמיד סמכתי עליו וידעתי כי רותם ממשיך בדרכו, כי הוא לומד ועובד ושוקד על הסינית ומשלבה באהבת האדם. ואכן - אין שילוב מוצלח יותר מאשר פעילותו בקרב הפועלים הסיניים בארץ".

רותם רכש מיומנויות קריאה, כתיבה ודיבור בשפה הסינית, ועם סיום לימודיו וקבלת התואר נסע לשנה לסין, ללמוד באוניברסיטת בייג'ין לימודי שפה ותרבות סין. שנה זו היתה שנת שיא בחייו. הוא למד עם סטודנטים מכל רחבי העולם, כשהשפה המשותפת לכולם היתה - סינית. במהלך השנה טייל רותם ברחבי סין ומונגוליה.

בדצמבר 1997 שב רותם ארצה. הוא חיפש עבודה בתחום התמחותו והחל לעבוד באשקלון, כמתורגמן בחברה לכח-אדם "אמית", המביאה לארץ עובדים זרים, בעיקר מתאילנד וסין. במסגרת תפקידו נסע רותם ברחבי הארץ וביקר במושבים הרבים שבהם הועסקו פועלים סיניים בעבודות חקלאות. הוא שימש מתורגמן ומתווך בינם לבין מעסיקיהם, ובינם לבין חברת "אמית". רותם בנה את תפקידו בדבקות וביסודיות האופייניות לו. תחילה התעורר חשדם של העובדים, למראה ישראלי הדובר את שפתם, אך אט-אט הצליח רותם לרכוש את אמונם. הוא יצק לתפקידו תכנים נוספים, והפך בהדרגה כתובת לפניות העובדים הסיניים בכל בעיה - מציוד אלמנטרי, כגון כלים פשוטים ושמיכות, דרך הבטחת שכר ומגורים נאותים ועד ליווי לבתי-חולים ובתי-משפט במקרה הצורך.

בתחילת פברואר 1999 נקרא רותם לשירות מילואים. ביום ל' בשבט תשנ"ט (15.2.1999), במהלך תרגיל לילי באיזור מצפה רמון, אירעה תאונת אימונים. הנגמ"ש של רותם סטה מציר התנועה והתהפך על גבו. רותם נהרג, וארבעה חיילים נפצעו קל. בן עשרים-ושבע היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית-העלמין בגן יבנה. הותיר אחריו הורים ושלוש אחיות.

 

לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סמל.

 

אמו הוציאה לאור ספר שירים שכתבה לאחר מותו, "זר נוריות לבני". מתוכו, השיר "בגופי": על לוח שיש שמהר נחצב/ חקוקים שמך, לידתך ומותך/ צר המקום בני מהכיל אותך/ את שהיית, את שהנך./ ובגופי, שגם הוא מסלע נחצב,/ אתה שם./ אתה שהיית, אתה שהנך,/ אתה באמך./ חקוק וחרוט באהבתי, בזכרונותי,/ שרוג באברי, זורם בעורקי,/ באושרי ובכאבי, אתה שם/ אני איתך ואתה איתי - בני יקירי.

 

המשפחה הקימה אתר אינטרנט לזכרו.

 

ביום השלושים למותו הספידה את רותם אחותו, סיון: "אח שלי, רציתי רק לכתוב משהו, אינני משוררת וגם לא סופרת, אני רק אחות שמסרבת להאמין. איך אוכל לכתוב מילות פרידה, כשמאז אותו הלילה אני מחכה שתיכנס הביתה ותגיד שלום לכולנו בסינית, שכל כך אהבת. רותם שלי, נזכרתי השבוע בשיחת טלפון שהיתה לנו כשהיית בסין, כשהיינו 'גונבים' שיחות באמצע השבוע, בלי שאף אחד יידע. היית מאמין על מה דיברנו!? על זה שבעוד כמה שנים נגור אחד ליד השני, והילדים שלנו יהיו החברים הכי טובים. אח שלי, נשארתי לבד עם כל החלומות, ואין מי שיגיד לי מה לעשות איתם".

 

המשפחה הקימה קרן מלגות לסטודנטים בפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטה העברית, שבה למד רותם. ביום 13.1.2000 קיימה האוניברסיטה טקס הענקת מלגות על שמו של רותם אגבר, במלאת שנה לנפילתו. הטקס נערך בראשות ראש החוג למזרח אסיה, הפרופסור בן-עמי שילוני, והשתתפו בו סטודנטים, חברים, אנשי צבא ובני המשפחה השכולה. במעמד זה חולקו ארבע מלגות על שם רותם - שתיים ניתנו מטעם האוניברסיטה, לשני מרצים צעירים מצטיינים, ושתיים ניתנו מטעם המשפחה, לשני סטודנטים מצטיינים מהפקולטה. מדי שנה נערך טקס הענקת המלגות לזכרו של רותם בשיתוף המחלקה ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית. המשפחה מעניקה שלוש מלגות והמחלקה מעניקה אף היא מלגות מטעמה, באותו טקס.

 

מתוך דברים שכתבה אמו לזכרו: "אנו עומדים כאן, מול הטבע הפושט ולובש צורה עם תחילתו של האביב, ואתה אי-שם, במקום שגם טובי הקרטוגרפים בכל הדורות לא השכילו למפות על פני שום מפה בעולם. כאן אני רוצה להעלות איתך זיכרונות, כי אני יודעת שאתה זוכר, ואם תשאל, אמא, איך את זוכרת הכל כל כך במדויק, אני עונה לך שהזיכרונות חרוטים עמוק, עמוק על לוח לבי, ואת נוצת הכתיבה שלי אני טובלת בקסת של געגועים ואהבה".

 

לאתר המשפחה לזכר רותם אגבר ז"ל לחצו כאן 

הדפסשלח לחברPrintPDF
עבור לתוכן העמוד